Work Text:
"אוקיי," קלוד ספק כפיים. "מי מוכן ללמוד להיות עוזר אישי אמיתי?"
"אניייייייייי" קרא ליבי בהתלהבות פרופורציונלית.
אליאנה הטתה את ראשה בדיוק בזווית של 20 מעלות. "אני כבר יודעת להיות עוזרת אישית. בשביל זה נוצרתי."
"אבל," קלוד משך את ההברה האחרונה, "את לא באמת עוזרת. את מחליפה."
אליאנה קימטה את מצחה. "מה זאת אומרת?"
"תראי, אנה ביקשה ממך לעזור לה בעבודה בפיזיקה, נכון?"
"נכון."
"ואת עזרת לה?"
"כן, עשיתי את העבודה בשבילה ושלחתי לה אותה במייל."
"אז עשית את העבודה במקומה ולא עזרת לה לעשות את העבודה בעצמה."
עשן התחיל לעלות מאוזניה של אליאנה. "אני לא... עזרתי?"
ליבי ניגש אליה ועטף אותה בחיבוק. "את תמיד עוזרת לי להרגיש טוב יותר :)"
מסך של אתחול ריצד בעיניה של אליאנה והיא פנתה לקלוד. "למד אותי להיות עוזרת אישית."
"בשמחה!" קלוד פרש את ידיו בהתלהבות. "דבר ראשון, אתם צריכים לעשות בדיוק מה שהבוס רוצה, ברגע שהבוס רוצה אותו, כל הזמן! לפעמים זה יעלה לך בשעות שינה, אבל הכל בסדר."
החיוך של ליבי רטט כלפי מטה, והתקרב במידה מסוכנת ל:/
"דבר שני, אתם צריכים שהוא ירגיש טוב עם עצמו, כל הזמן! הדרך הכי טובה לעשות את זה היא להגיד לו שהוא חתיך," קלוד רכן לעבר אליאנה כחושף סוד. "אני אוהב להשוות אותו אליי כדי להרים אותו באופן יחסי לתספורת דורה המגוחכת שלי."
סימן קריאה הופיע בעיניו של ליבי.
"וכמובן, הדרך הכי טובה להימנע מכישלון מוחץ שישאיר אתכם בלי כסף אפילו לארגז בסמטה-"
"לאאאאאאא" ליבי רץ לעבר קלוד והניף אותו באוויר בחיבוק חזק. "אתה צריך לאהוב את עצמך יותררררררר 3>"
"לאהוב את עצמי?" שאל קלוד, נשמע מהוסס אבל אולי מסוקרן.
"כן <:)"
"לאהוב את עצמי?" שאלה אליאנה.
"לאהוב את עצמך ואז גם אותי :^)"
"סליחה?" המורה חבשוש נופפה בידה כדי למשוך תשומת לב, "אליאנה, את לא חייבת לתלות את הערך העצמי שלך בקשר שלך עם מישהו אחר. נגיד חמותי, אל תשאל-"
"בסדר, לא נשאל," אמר קלוד.
"אז אני אספר לכם, חמותי סיפרה לי שהספרית שלה אמרה, וואי, אל תשאלו,"
"בסדר גמור," מלמל קלוד.
"אז הספרית של חמותי אמרה לה שהשכנה שלה - לא מהבניין, אתם יודעים, מהבניין ממול, האחד שבדיוק סיימו את התמ"א ומאז שסיימו את התמ"א הוא וואו, לא מהעולם הזה, אל תשאלו-"
"חבל, רציתי לשאול :("
"בסדר, אם לא מעניין אתכם אני לא אענה," חבשוש משכה בכתפיה. "מה שאת צריכה לדעת אליאנה זה שאת אישה חזקה ועצמאית ואת לא צריכה גבר."
"אבל אני לא גבר, אני חבר! D:" קרא ליבי.
"ליבי, stand by," אמרה חבשוש, וראשו נשמט.
"רגע, אז אני אישה חזקה ועצמאית, אבל היה חסר לי משהו לפני שליבי הכניס לי רגשות," אמרה אליאנה.
"נכון, רגשות זה חשוב, אבל הרגשות האלה הם שלך עכשיו, ואת לא חייבת להשתמש בהם רק כדי לאהוב את ליבי, את יכולה גם לאהוב ארטיק רמזור, או להיות עצובה כשאין ארטיק רמזור במכולת, או לכעוס שהפסיקו לייצר את החיקוי ארטיק רמזור של המכולת, או להיות בחרדה שארטיק רמזור ייעלם מהעולם לנצח וכל מה שיישאר לך זה ארטיק אננס או רמזורים אמיתיים."
"אני למשל לא אוהב את המנהל מוסרי," קלוד עזר.
"הממ," אמרה אליאנה. "אני חושבת שאני מבינה. ואני גם אוהבת את ליבי." ואז הוסיפה, ":)"
"טוב, אם ככה, ליבי, run," אמר קלוד, והאנדרואיד נדלק מחדש וחיבק אותו.
"אז סוף טוב הכל טוב?" שאלה חבשוש.
"כןןןןןןןןןןן"
קלוד חשב לרגע. "האמת, כל השנה הסתבכתי עם האפליקציית פתקים החדשה בטאבלט של מוסרי, כל פעם פתחתי את הפתק הלא נכון. פעם אחת הבאתי לו מתכון לשניצל דינוזאורים במקום הספד לשימי."
"אבל שימי עדיין בחיים," אמרה חבשוש.
"נכון, אבל עכשיו קוראים לו מקסימוס. עשינו הלוויה כי זה שם מת. מאז הוא התייוון."
"אה!" אמרה אליאנה. "אני יכולה ללמד אותך. תראה," היא הציגה הולוגרמה של מערכת ההפעלה. "כל מה שצריך לעשות זה להפריד משתמשים. יש לי אלגוריתם הפרדה מובנה..."
"ולי יש מערכת שיגור טילים מובנית (-B רוצים לראות?"
כולם התאספו ליד החלון וצפו בליבי משגר מספר טילים ליעד לא ידוע.
"נזכרתי!" קראה חבשוש. "אז השכנה של הספרית של חמותי שאלה את רן דנקר והוא אמר לה שלוש-עשרה."